תסמונת מינכהאוזן

מילים נרדפות: תסמונת מינכהאוזן, הפרעה מלאכותית, תסמונת התמכרות לבית חולים

מהו תסמונת מינכהאוזן?

המונח תסמונת מינכהאוזן שימש לראשונה על ידי ריצ'רד אשר במאמר בשנת 1951, תוך שימוש בשמו של הברון מינכהאוזן האגדי, שהיה ידוע במסעותיו הרחבים ובסיפוריו הדרמטיים והלא אמיתיים.¹

תסמונת מינכהאוזן יכולה להיות מאופיינת בשלושה מאפיינים:

• מחלה מדומה: פיזית או פסיכיאטרית.

• שקר פתולוגי (פסאודולוגיה פנטסטיקה).

• נדידה ממקום למקום (פרגרינציה): המטופל בדרך כלל מופיע בבתי חולים שונים, תוך שימוש בשמות שונים.

בתסמונת מינכהאוזן:²

• ניתן לדמות תסמינים - לדוגמה, זיהום של דגימות כך שייראו כמו המטוריה, המטופטיזיס, המטמזיס.

• מחלה קיימת יכולה להחמיר.

• מחלה עשויה להיות אפילו נגרמת על ידי האדם עצמו - לדוגמה, אכילת מזון מזוהם כדי לגרום להרעלת מזון.

אנשים עם תסמונת מינכהאוזן עשויים לעבור בדיקות מיותרות, ניתוחים או חקירות ופרוצדורות לא נוחות. הם יכולים לגרום לעצמם פציעות משמעותיות. העלויות שנגרמות לשירותי הבריאות בשל האשפוזים והפרוצדורות החוזרות הללו יכולות להיות עצומות.

There is a related condition formerly known as Münchhausen's syndrome by proxy in which a parent or carer produces factitious illness in a child or adult in their care. See the separate מחלה מבוימת או מושרית על ידי מטפלים (FII) article.

הסיווג הבינלאומי של מחלות של ארגון הבריאות העולמי (WHO) במהדורה ה-11 (ICD-11) כולל את תסמונת מינכהאוזן בתוך האבחנה של הפרעת התחזות עצמית:³

• Factitious disorder imposed on self is characterised by feigning, falsifying, or inducing medical, psychological, or behavioural signs and symptoms or injury associated with identified deception.

• If a pre-existing disorder or disease is present, the individual intentionally aggravates existing symptoms or falsifies or induces additional symptoms.

• The individual seeks treatment or otherwise presents himself or herself as ill, injured, or impaired based on the feigned, falsified, or self-induced signs, symptoms, or injuries.

• ההתנהגות המטעה אינה מונעת רק על ידי תגמולים או תמריצים חיצוניים ברורים (למשל, קבלת תשלומי נכות או התחמקות מהעמדה לדין פלילי). זאת בניגוד להעמדת פנים, שבה תגמולים או תמריצים חיצוניים ברורים מניעים את ההתנהגות.

• ההתנהגות אינה מוסברת טוב יותר על ידי הפרעה נפשית אחרת (למשל, סכיזופרניה או הפרעה פסיכוטית ראשונית אחרת).

Data from the central Norwegian patient registry showed a prevalence of only 0.0026%; however, careful review revealed that diagnoses were frequently incorrect and far too rarely made.

A one-year prevalence of around 1-5%) is likely to be closer to reality in clinical populations. Numbers vary depending on the specialty. The (suspected) diagnosis was made in 7.5% of pre-selected patients in a psychosomatic consultation liaison service.

סקירות שיטתיות של מחקרים מקרים שפורסמו דיווחו על שיעור גבוה של דיווחי מקרים בפסיכיאטריה (19%), מחלקות תאונות ומיון (12%), נוירולוגיה/נוירוכירורגיה (10%), מחלות זיהומיות ודרמטולוגיה (9% כל אחת), ואנדוקרינולוגיה (13%), כמו גם קרדיולוגיה ודרמטולוגיה (10% כל אחת).

מטופלים הם בדרך כלל גברים.⁴ Female patients do occasionally occur and are sometimes seen during pregnancy.⁵ Most patients are white. Most cases reported in the literature are aged 30-50 years.

• יש מעט ראיות מוצקות לגבי האטיולוגיה מכיוון שמדובר במצב נדיר וקשה לשלב אנשים עם תסמונת מינכהאוזן בטיפול אנליטי.

• ישנה הצעה כי תסמונת מינכהאוזן ומחלה מבוימת או מושרית על ידי מטפלים (לשעבר, תסמונת מינכהאוזן באמצעות שליח) עשויות להיות בעלות הרבה במשותף והן דווחו אצל אותו אדם.

• הפרעת אישיות, דיכאון או שימוש בחומרים עשויים להופיע.

• חלק מהתיאוריות מציעות שהמטופל או המטפל עשויים:⁶

  • סבלו מהתעללות או הזנחה בילדותם. בית החולים נתפס כסביבה בטוחה או כדרך לברוח מהחיים היומיומיים.

  • לנסות להבין או להתמודד עם מחלה קשה קודמת על ידי חווית החוויה מחדש.

  • להזדהות עם מישהו קרוב שחלה במחלה קשה.

  • יש להם דימוי עצמי נמוך מאוד. הם מקווים לחזק את הזהות האישית שלהם או לקבל אהדה לעצמם או לאדם שהם דואגים לו. המטופל מקבל גם תפקיד ברשת חברתית על ידי קבלתו לאשפוז בבית חולים.

  • חוסר יכולת לבטוח בדמויות סמכותיות, כמו רופאים. הם עשויים להרגיש צורך לבחון אותם, לנסות לתפוס אותם בטעות.

  • מכפיפים את עצמם להליכים רפואיים כואבים כצורת ענישה עצמית.

המטופל יכול להציג את עצמו במגוון דרכים שונות.

תסמינים נפוצים

כוללים:

• העמדת פנים של מחלה כירורגית בתקווה לניתוח בטן (היסטורית ידוע כלפרוטימופיליה מיגרנס).

• דימום בצורה מדאיגה (היסטורית ידוע כ-haemorrhagica histrionica).

• מציג התקפים סקרניים (הידועים היסטורית כנוירולוגיקה דיאבוליקה).

• הצגת התקפי לב מדומים (הידועים היסטורית כקרדיופתיה פנטסטיקה).⁷

• נטילת תרופות כדי לגרום לתופעות לוואי - למשל, חוסמי בטא כדי לגרום לברדיקרדיה, דסמופרסין כדי לגרום להיפונתרמיה, או אינסולין כדי לגרום להיפוגליקמיה.

• פצעים עשויים לא להחלים כראוי עקב זיהום או הפרעה.

• הפרעות במערכת העיכול כמו הקאות ושלשולים.

• בעיות נשימה לעיתים קרובות עם קוצר נשימה והיפרוונטילציה.

• פגיעה עצמית הגורמת לצלקות נרחבות או לאובדן חלקי גוף, כמו אצבעות.

• תת תזונה ואנמיה.

• שינוי צבע העור הנגרם על ידי צבע (פריחה, תסמונת ריינו).⁸

מאפיינים נוספים

כוללים:

• היסטוריה ארוכה של מחלות בלתי מוסברות, לעיתים קרובות עם שינויים רבים של רופא, מרפאה ובית חולים, מה שצריך להתריע את הרופא.

• הם עשויים להיות מעורפלים למדי לגבי פרטי מחלתם או שהם עשויים להראות ידע מעמיק באופן בלתי צפוי על המחלה כאילו קראו ספר לימוד רפואי.

• ייתכן שיש אי-התאמות בהיסטוריה.

• הם שמחים לקבל חקירות פולשניות ולא נעימות ואפילו ניתוח.

• הם עשויים להיות עוינים, אנטגוניסטיים או דרמטיים מאוד.

• הם עשויים להפריז או לשקר לגבי היבטים אחרים בחייהם.

• בבדיקה עשויים להיות מספר צלקות ניתוחיות.

• ייתכן כי לא יופיעו סימנים פיזיים שהיו מצופים להופיע. לדוגמה, בדיקה בטנית עשויה לא להראות הגנה ובדיקה נוירולוגית עשויה לא לחשוף את הסימנים המצופים.

תסמונת מינכהאוזן באינטרנט היא כיום תופעה נפוצה, ויכולה לגרום לבעיות מיוחדות עבור אנשי מקצוע בתחום הבריאות המספקים שירותים מקוונים.⁹

• אם יש חשד לאבחנה, יש לשמור על החקירה למינימום. עם זאת, בדרך כלל יש לעקוב אחר נהלים בסיסיים לטיפול בתסמינים ובסימנים של המטופל.

• מטופלים עשויים להפריע לדגימות - לדוגמה, לשים דם בשתן. הם עשויים גם להפריע לתרשימים.

• הם עשויים לבלוע או להזריק לעצמם חומרים רעילים כדי ליצור חריגות.¹⁰

• היו ערניים לחוסר עקביות בהיסטוריה ובתסמינים ובסימנים שאינם נראים מתאימים.

• זכור גם שאפילו אנשים עם תסמונת מינכהאוזן יכולים לסבול ממחלה אורגנית אמיתית.

• הפרעות התחזות: מחלה מזויפת כדי להשיג רווח ברור, כמו פיצוי או הימנעות מאירוע מסוים - לדוגמה, הופעה בבית משפט.

• הפרעת סימפטומים סומטיים: לאנשים יש תסמינים שלא ניתן להסבירם מבחינה רפואית, אך התסמינים שלהם אינם נגרמים בכוונה.

• היפוכונדריה: המטופל מציג חרדה כסימפטום העיקרי וללא סימנים פיזיים או סימנים פיזיים חסרי משמעות רפואית.⁴ When test results are negative, this gives the patient temporary relief.

• כאשר יש חשד לאבחנה, חשוב למצוא איזון בין שלילת מחלה חמורה לבין סיפוק הצרכים הפתולוגיים.

• כאשר האבחנה נראית בטוחה, יש לעמת את המטופל בצורה אמפתית. עם זאת, הם עשויים גם להפוך לעוינים ותוקפניים אם מעומתים.

• טיפול פסיכיאטרי עשוי להיות מועיל, אך לעיתים קרובות מטופלים משתחררים מבית החולים לאחר שמצבם הראשוני קיבל תשומת לב או שהם מחליפים רופא משפחה אם הם נתקלים בקשיים בטיפול הראשוני.⁴

• הצעות לטיפול פסיכיאטרי נדחות לעיתים קרובות, אך אם נחשפה טראומה מילדות, טיפול קוגניטיבי-התנהגותי המכוון להיבט זה עשוי להיות מקובל¹¹ .

• חולים עם דיכאון נלווה עשויים להיעזר בתרופות שאינן ממכרות כמו נוגדי דיכאון מסוג מעכב ספיגה חוזרת של סרוטונין (SSRI), אך לא נמצאה תרופה שעושה הבדל משמעותי בהתנהגות של חולי תסמונת מינכהאוזן.

• הסכנה היא שהמטופל עלול להימנע מצורך אמיתי כאשר יש לו מחלה אורגנית.

• כאשר מזוהה מטופל עם תסמונת מינכהאוזן, בתי חולים עשויים לשמור תיעוד של זה ב'תיק מינכהאוזן'. עם זאת, עדכון תיקים כאלה עשוי לא תמיד להתבצע.

• בתי חולים מקומיים עשויים אפילו לשתף מידע על אותו אדם. הקמת מערכת רשומות טיפול אלקטרוניות אוניברסלית תסייע באופן משמעותי בזיהוי חולים עם תסמונת מינכהאוזן.

• קשה מאוד לחזות זאת בשל הקושי במעקב אחר חולים עם תסמונת מינכהאוזן ולכן היעדר מחקרים עוקבים.

• אין גם טיפולים שנבדקו מדעית.

מאפיינים המעלים את הסיכון לתחלואה או תמותה כוללים:

• מקרים שבהם המטופל מתמרן את גופו - לדוגמה, הרעלה עצמית, זיהום עצמי, החמרת פצעים, וכו'.

• חשיפה לסיכון לנזק יאטרוגני - לדוגמה, מטופלים המקבלים כימותרפיה מיותרת, סיבוכים כירורגיים, תגובות אלרגיות.

• נזק כתוצאה מהסתרת מידע רפואי - לדוגמה, אלרגיות לתרופות, שימוש בנוגדי קרישה.

• 'הנער שצעק זאב' - חולים עם היסטוריה ידועה של תסמונת מינכהאוזן עשויים שלא להילקח ברצינות כאשר הם מפתחים מחלה אורגנית.¹²