שפעת

מילה נרדפת: שפעת ראו גם את המאמר על חיסון נגד שפעת

מהי שפעת?¹

שפעת, הידועה גם בשם אינפלואנזה, היא מחלה נשימתית חריפה הנגרמת מזיהום בנגיפי RNA ממשפחת האורתומיקסווירידיים (נגיפי השפעת).

היא מדבקת מאוד, וההדבקה מתרחשת באמצעות טיפות, אירוסולים או מגע ישיר עם הפרשות מדרכי הנשימה של אדם שנדבק. תקופת הדגירה המקובלת היא 1–3 ימים.

שפעת לא מסובכת היא זיהום חריף בדרכי הנשימה הנגרם מנגיפי שפעת מסוג A או B, שבדרך כלל חולף מעצמו בקרב האוכלוסייה הכללית.

שפעת מסובכת היא חמורה יותר ונקשרת לעיתים קרובות יותר לזיהום בנגיף שפעת A מאשר לזיהום בנגיף שפעת B. היא מוגדרת על פי סימנים ותסמינים המחייבים אשפוז, מערבים את דרכי הנשימה התחתונות או את מערכת העצבים המרכזית, או גורמים להחמרה משמעותית של מצב רפואי קיים. הטיפול עשוי לדרוש טיפול תומך אינטנסיבי יותר או אשפוז, לרבות טיפול באנטיביוטיקה ו/או בתרופות אנטי־ויראליות.

סוגי נגיף השפעת (פתוגנזה)

יש שלושה סרוטיפים – A, B ו-C.² Influenza A and B viruses cause most clinical disease:

• זן A נפוץ יותר והוא הגורם להתפרצויות שפעת גדולות.

• זן B נוטה להתפשט לצד זן A בהתפרצויות שנתיות וגורם למחלה קלה יותר.

• נגיף C נוטה לגרום למחלה קלה או למחלה ללא תסמינים, בדומה להצטננות.

סרוטיפים של שפעת A מסווגים גם לפי האנטיגנים שעל פני השטח שלהם:

• H: המגלוטינין – מסייע לחדירת הנגיף לתא הנשימה של המאכסן.

• N: נויראמינידאז – מסייע לשחרור נגיפים מהתאים המאכסנים הנגועים.

בעופות מים קיימים 15 תתי־סוגים של H ו־9 תתי־סוגים של N של נגיף A. יחד עם חזירים (המכונים לעיתים קרובות „כלי ערבוב” לערבוב החומר הגנטי של נגיפים אנושיים ועופותיים), הם המאגר הטבעי של הנגיף.

The influenza virus undergoes minor mutations to one or both of its surface antigens - סחיפה אנטיגנית. הדבר גורם למגפות עונתיות, שבהן לאנשים יש חסינות חלקית בלבד בעקבות הידבקות קודמת.

In influenza A alone, major and sudden changes in the H and N antigens produce a new virus subtype - היסט אנטיגני. חסינות האוכלוסייה לצורה החדשה נמוכה, ועלולה להתפתח מגפה גדולה.

מחלה דמוית שפעת מתבטאת בתסמינים הדומים לאלה של שפעת, אך נגרמת מנגיף שאינו נגיף שפעת מסוג A, B או C — למשל, נגיף סינסיציאלי נשימתי.

עד כמה שפעת נפוצה? (אפידמיולוגיה)^{1 2}

שפעת מופיעה בדרך כלל בבריטניה בחודשי החורף, לרוב בין דצמבר למרץ.

בשנת 1997, פעילות עונתית רגילה באנגליה הוגדרה כ־30–200 פניות לייעוץ בשבוע, כאשר יותר מ־200 פניות בשבוע הצביעו על מגפה.

בשנת 2017/18:

• נצפו רמות בינוניות עד גבוהות של פעילות שפעת בבריטניה, לצד התפוצה המקבילה של שפעת B ושפעת A(H3).

• באנגליה, מדדי המעקב הסינדרומי הגיעו לשיא בשבוע השני של 2018, עם 42.5 לכל 100,000 תושבים.

• באנגליה, שיעור הפניות השבועי לרופאי משפחה בשל מחלה דמוית שפעת הגיע לשיא בשבוע השלישי של 2018, עם 54.1 פניות לכל 100,000 תושבים. השיעור נותר ברמת סף הבסיס (13.1 לכל 100,000 תושבים) או מעליה במשך 14 שבועות, עד לשבוע ה־12 של 2018.

• לפי קבוצת גיל, רמת הפעילות הגיעה לשיא בשבוע 2 בקרב בני 45–64 ובני 65–74 (74.4 ל-100,000 ו-58.4 ל-100,000, בהתאמה).

כאשר התפרצות של מחלה מובילה לעלייה בלתי צפויה במספר מקרי המחלה באזור גאוגרפי מסוים, היא נקראת מגפה. מגפה עולמית היא מצב שבו מחלה מתפשטת בכמה מדינות או יבשות, ובדרך כלל פוגעת במספר רב של אנשים.³

במאה השנים האחרונות היו ארבע מגפות עולמיות. השפעותיהן עלולות להיות הרסניות; בהתפרצות של 1918 מתו ברחבי העולם כ־21 מיליון בני אדם (פי 6 ממספר ההרוגים במלחמת העולם הראשונה):

• הנגיף האחרון היה נגיף שפעת החזירים (H1N1v) בשנת 2009. נגיף שפעת החזירים A היה שונה למדי מנגיפים קודמים. בתחילה, לאוכלוסייה האנושית הייתה חסינות מועטה מפניו. הצעירים היו בסיכון הגבוה ביותר, ואילו בני 60 ומעלה היו בסיכון הנמוך ביותר.⁴ Epidemics occurred worldwide in 209 countries, with considerable morbidity and an estimated 100,00–400,00 deaths worldwide.⁵

עם זאת, קל להמעיט בחומרתה של שפעת עונתית. בבריטניה, שפעת עונתית גובה בממוצע כ־10,000 קורבנות מדי שנה (המספר נע בין פחות מ־1,000 ליותר מ־20,000). חיסון השפעת השנתי יעיל בדרך כלל רק ב־40%–60% נגד הזנים החדשים של אותה שנה, ועדיין קיימת מחלוקת בנוגע ליעילותן של התרופות האנטי־ויראליות הקיימות נגד שפעת.³

קבוצות בסיכון^{1 2}

'״קבוצת סיכון״ כוללת אנשים מעל גיל 65, תינוקות מתחת לגיל 6 חודשים, נשים בהיריון (בכל שלב של ההיריון או עד שבועיים לאחר הלידה), ואנשים הסובלים מאחד מהמצבים הבאים:

• היעדר טחול או תפקוד לקוי של הטחול.

• מחלת נשימה כרונית, לרבות:

  • מחלת ריאות חסימתית כרונית, ברונכיטיס כרונית ונפחת, ברונכיאקטזיות, סיסטיק פיברוזיס, פיברוזיס ריאתי אינטרסטיציאלי, פנאומוקוניוזיס ודיספלזיה ברונכופולמונרית.

  • אסתמה המחייבת שימוש רציף או חוזר בקורטיקוסטרואידים בשאיפה או באופן מערכתי, או אסתמה שבעבר גרמה להתלקחויות שחייבו אשפוז.

  • ילדים שאושפזו בעבר בבית חולים עקב מחלה בדרכי הנשימה התחתונות.

• מחלת לב כרונית — לרבות מחלת לב מולדת, יתר לחץ דם עם סיבוכים לבביים, אי־ספיקת לב כרונית, ואנשים הזקוקים לטיפול תרופתי קבוע או למעקב בשל מחלת לב כלילית.

• מחלת כליות כרונית — לרבות מחלת כליות כרונית בשלבים 3, 4 או 5, אי־ספיקת כליות כרונית, תסמונת נפרוטית והשתלת כליה.

• מחלת כבד כרונית — לרבות שחמת הכבד, אטרזיה של דרכי המרה ודלקת כבד כרונית:

  • מצבים נוירולוגיים כרוניים, לרבות שבץ מוחי והתקף איסכמי חולף. מצבים שבהם תפקוד מערכת הנשימה עלול להיפגע (לדוגמה, תסמונת פוסט־פוליו).

  • יש לשקול גם הערכה פרטנית עבור אנשים הפגיעים מבחינה קלינית, לרבות אנשים עם שיתוק מוחין, לקויות למידה, טרשת נפוצה ומצבים קשורים או דומים; מחלות תורשתיות וניווניות של מערכת העצבים או השרירים; או מוגבלות נוירולוגית חמורה.

• סוכרת, לרבות סוכרת מסוג 1 וסוכרת מסוג 2.

• דיכוי חיסוני עקב מחלה או טיפול, לרבות:

  • אנשים העוברים כימותרפיה (או הקרנות) הגורמת לדיכוי חיסוני.

  • אנשים שעוברים השתלת מח עצם.

  • זיהום ב-HIV (בכל השלבים).

  • אנשים המטופלים בסטרואידים מערכתיים, או צפויים להיות מטופלים בהם, במשך יותר מחודש, במינון השווה ל־20 מ״ג פרדניזולון או יותר ביום (בכל גיל), או — בילדים שמשקלם פחות מ־20 ק״ג — במינון של 1 מ״ג או יותר לכל ק״ג משקל גוף ביום.

  • מיאלומה נפוצה.

  • הפרעות גנטיות המשפיעות על מערכת החיסון (לדוגמה, IRAK-4, NEMO, הפרעה במערכת המשלים).

• השמנת יתר חולנית (מדד מסת גוף של 40 ומעלה).

דיירי בתי אבות נמצאים בסיכון מיוחד לסיבוכים חמורים בשל גילם, השיעור הגבוה של מחלות כרוניות והחיים בקהילה סגורה. בקרב נשים הרות נרשמת עלייה קלה בשיעור התמותה הסב־לידתית, וכן במקרי מוות עוברי מוקדם ומאוחר.

תסמיני שפעת^{1 2}

ההעברה מתבצעת באחת מהדרכים הבאות:

• טיפת רסס כתוצאה משיעול או עיטוש.

• מגע ישיר של הידיים הנושאות את הנגיף עם האף או העיניים.

לאחר תקופת דגירה של יום עד שלושה ימים, המטופל מציג בדרך כלל הופעה מהירה של:

• אנורקסיה.

• תחושת חולי כללית.

• כאב ראש (מאחורי ארובות העיניים).

• חום.

• מיאלגיה.

• שיעול יבש וכאב גרון.

ייתכנו נזלת או גודש באף והתעטשויות, אך בדרך כלל הם אינם תסמינים בולטים של המחלה. אצל מטופלים מבוגרים ייתכן שלא יופיע חום. תסמינים במערכת העיכול אינם שכיחים, אך עשויים להופיע אצל מיעוט מהמטופלים.

שפעת החזירים דומה לשפעת העונתית הרגילה בבני אדם, וברוב המקרים היא קלה אצל מבוגרים וילדים.

Clinicians are encouraged to diagnose swine flu based on symptoms if there is a pyrexia (≥38°C), fever or history of fever ו flu-like illness (two or more of the following symptoms: cough, sore throat, rhinorrhoea, widespread muscle and joint aches, headache).

ייתכנו גם תסמינים כגון עייפות, אובדן תיאבון ולעיתים שלשולים, בחילות, הקאות, דלקת באוזן התיכונה ובמקרים נדירים עצבנות מוחית ± פרכוסים.⁴

רוב התסמינים נמשכים בדרך כלל 3–5 ימים, אך שיעול, עייפות ותחושת חולי כללית עשויים להימשך 1–2 שבועות. מידת ההדבקה נמשכת חמישה ימים מתחילת התסמינים, אם כי ילדים עלולים להישאר מדבקים במשך שבועיים, ואנשים עם דיכוי חיסוני חמור עלולים להפריש את הנגיף במשך שבועות.

תסמינים לא טיפוסיים של שפעת אצל ילדים

בשפעת H1N1, אלה כוללים הקאת דם, רגישות לאור, כאבים בחזה, דימום מהאף, קרופ, הפסקות נשימה וצמרמורות.

ילדים צעירים מאוד ותינוקות עלולים לסבול מהפסקות נשימה, מירידה בטונוס השרירים ומקשיי האכלה (ללא תסמיני שפעת אופייניים), ואף לחוות התמוטטות פתאומית וחמורה (אירוע מסכן חיים לכאורה).⁴

בכל סוגי השפעת, יילודים ותינוקות עשויים להציג ישנוניות, אפתיה, קשיי האכלה, הפסקות נשימה או חום, דלקת ריאות או דלקת אוזן תיכונה.

אבחנה מבדלת¹

החשובים ביותר מפורטים להלן:

• הצטננות/זיהום בדרכי הנשימה העליונות.

• דלקת הלוע – גורמים שונים.

• דלקת קרום המוח.

• Bacterial or viral lower respiratory tract infection, including דלקת ריאות.

• מלריה או דנגי in returning travellers.

• מונונוקלאוזיס זיהומי.

• ציטומגלווירוס.

• מחלת המרה חריפה של HIV.

In pregnant women, always consider תסחיף ריאתי (chest pain, tachypnoea and tachycardia) and רעלת הריון (epigastric pain, headaches and elevated blood pressure).

חקירות

האבחנה היא קלינית, ולכן בדיקות מבוצעות בדרך כלל לצורכי מעקב בקהילה בלבד. הבדיקות הזמינות כוללות:

• תרבית נגיפית ישירה ממשטחי אף־לוע או משאיבות מהאף־לוע.

• אימונופלואורסצנציה של מטושים/שאיבות מהאף והלוע.

• סרומים בשלב החריף ובשלב ההחלמה, בהפרש של 10–14 ימים.

• תגובת שרשרת הפולימראז.

• בדיקות אנטיגן מהירות ליד מיטת המטופל. כיום יש להן ערך ניבוי חיובי נמוך.⁶

טיפול בשפעת וניהולה

עצות כלליות¹

• יש לשתות כמות מספקת של נוזלים כדי למנוע התייבשות.

• יש ליטול פרצטמול או איבופרופן להקלה על התסמינים.

• יש לנוח במיטה אם חשים עייפות.

• הישארו בבית ואל תלכו לעבודה או ללימודים אם אינכם מרגישים מסוגלים להגיע (כשבוע מספיק לרוב האנשים).

• חום ותסמינים מערכתיים נלווים של שפעת לא מסובכת חולפים בדרך כלל לאחר כשבוע, אם כי תסמינים מסוימים (כגון שיעול ועייפות) עשויים להימשך עד שבועיים לאחר ירידת החום.

• אין צורך במעקב שגרתי, אך יש לפנות לקבלת ייעוץ רפואי אם המצב מחמיר, במיוחד במקרה של קוצר נשימה, כאב בחזה המוחמר בנשימה או שיעול דמי (שעלולים להעיד על דלקת ריאות בעקבות זיהום־על חיידקי).

• יש לקבוע פגישת מעקב אם אין שיפור לאחר שבוע (ועדיין מרגישים חולים באופן משמעותי) או אם המצב מחמיר.

• יש לפנות לקבלת עזרה ביתר קלות אם אתם מטפלים בילד צעיר או בתינוק שחולה בשפעת.

לתשומת לב: aspirin should be avoided in children aged under16 years, due to the danger of תסמונת ריי.

פרמקולוגי⁷

התרופות האנטי־ויראליות אוסלטמיביר וזנמיביר משמשות הן לטיפול בשפעת והן למניעה לאחר חשיפה, אף שיש ראיות לכך שזנים מסוימים של שפעת נוטים יותר לפתח עמידות לאוסלטמיביר. אמנטדין הידרוכלוריד אינו מומלץ לטיפול בשפעת מסוג A או למניעתה לאחר חשיפה. ניתן לקבל ייעוץ ממומחים דרך צוותי הגנת הבריאות המקומיים ומווירולוגים בתחום בריאות הציבור.

טיפול בשפעת חשודה או מאומתת
כאשר יש התוויה לטיפול באוסלטמיביר, יש להתחיל בו בהקדם האפשרי, ורצוי בתוך 48 שעות מתחילת התסמינים. ישנן ראיות המצביעות על כך שהסיכון לתמותה עשוי לפחות גם אם הטיפול מתחיל עד 5 ימים לאחר הופעת התסמינים. התחלת טיפול לאחר שחלפו 48 שעות מתחילת התסמינים אינה בהתאם להתוויה המאושרת, ויש להפעיל שיקול דעת קליני.

כאשר יש התוויה לטיפול בזנמיביר בשאיפה, יש להתחיל בו גם כן בהקדם האפשרי, רצוי בתוך 48 שעות (36 שעות בילדים) מתחילת התסמינים. התחלת הטיפול לאחר פרק זמן זה אינה מאושרת, ויש להפעיל שיקול דעת קליני.

כאשר יש התוויה לטיפול בזנמיביר תוך־ורידי, יש להתחיל בו בהקדם האפשרי ולא יאוחר מ־6 ימים מתחילת הופעת התסמינים.

שפעת לא מסובכת:

• למטופלים בריאים בדרך כלל (למעט נשים בהיריון), לרוב אין צורך בטיפול אנטי־ויראלי. למי שנמצאים בסיכון גבוה לפתח סיבוכים, יש להציע אוסלטמיביר.

• למטופלים בקבוצת סיכון (כולל נשים בהיריון, אך למעט מי שסובלים מדיכוי חיסוני חמור), יש להציע אוסלטמיביר. אין להמתין לתוצאות בדיקות מעבדה לפני תחילת הטיפול. לגבי נשים בהיריון העומדות בקריטריונים נוספים המחייבים טיפול בזנמיביר כקו ראשון, יש להתייעץ עם מומחה מקומי למחלות זיהומיות.

• במטופלים עם דיכוי חיסוני חמור, יש להביא בחשבון את תת־הסוג של נגיף השפעת הגורם לזיהום, או, אם הוא עדיין אינו ידוע, את הזן הדומיננטי הנפוץ כעת. יש להציע אוסלטמיביר כטיפול קו ראשון, אלא אם כן קיים בזן סיכון מוגבר לעמידות לאוסלטמיביר; במקרה כזה יש להציע זנמיביר בשאיפה. למטופלים שאינם יכולים להשתמש בזנמיביר בשאיפה עקב מחלת נשימה חמורה ברקע או חוסר יכולת להשתמש במכשיר (לרבות ילדים מתחת לגיל 5), יש להציע אוסלטמיביר ולהעריך את התגובה לטיפול.

• למטופלים עם חשד לשפעת עמידה לאוסלטמיביר או עם אבחנה מאומתת של שפעת כזו, יש להציע זנמיביר בשאיפה. למטופלים שאינם יכולים להשתמש בזנמיביר בשאיפה, יש לשקול מתן זנמיביר תוך־ורידי [התוויה שאינה מאושרת].

שפעת עם סיבוכים

• יש לבדוק ולטפל בכל המטופלים, לעיתים קרובות בבית חולים. אין להמתין לתוצאות בדיקות המעבדה לפני תחילת הטיפול. למטופלים שאינם מדוכאי חיסון באופן חמור, יש להציע אוסלטמיביר כטיפול קו ראשון. אם קיים סיכון לספיגה מופחתת במערכת העיכול, או אם הטיפול הראשוני באוסלטמיביר אינו מצליח, יש להציע זנמיביר בשאיפה. לגבי נשים הרות העומדות בקריטריונים נוספים המחייבים טיפול בזנמיביר כקו ראשון, יש להתייעץ עם מומחה מקומי למחלות זיהומיות.

• במטופלים עם דיכוי חיסוני חמור, יש להביא בחשבון את זן השפעת הדומיננטי במחזור כדי להנחות את הטיפול. יש להציע אוסלטמיביר כטיפול קו ראשון, אלא אם כן לזן יש סיכון מוגבר לפתח עמידות לאוסלטמיביר; במקרה כזה יש להציע זנמיביר בשאיפה.

• למטופלים עם חשד לשפעת עמידה לאוסלטמיביר או עם אבחנה מאומתת של שפעת כזו, יש להציע זנמיביר בשאיפה.

• עבור מטופלים שאינם יכולים להשתמש בזנמיביר בשאיפה, או הסובלים ממחלה קשה ומסובכת כגון כשל רב־מערכתי, יש לשקול מתן זנמיביר תוך־ורידי.

סקירת Cochrane מצאה⁸ :

• לאוסלטמיביר ולזנמיביר יש השפעה קטנה ולא ספציפית על קיצור משך הזמן עד להקלה בתסמיני שפעת בקרב מבוגרים, אך לא בקרב ילדים עם אסתמה.

• השימוש בכל אחת מהתרופות למניעה מפחית את הסיכון לפתח שפעת תסמינית.

• ניסויי טיפול באוסלטמיביר או בזנמיביר אינם מכריעים בשאלה אם הם מפחיתים את הסיבוכים של שפעת (כגון דלקת ריאות).

• השימוש באוסלטמיביר מגביר את הסיכון לתופעות לוואי, כגון בחילות, הקאות, תופעות פסיכיאטריות ואירועים כלייתיים בקרב מבוגרים, והקאות בקרב ילדים.

• זמינות ביולוגית נמוכה יותר עשויה להסביר את הרעילות הנמוכה יותר של זנמיביר בהשוואה לאוסלטמיביר.

אוסלטמיביר עשוי להיות לא יעיל ביילודים, אך ניתן להשתמש בו לטיפול בשפעת או למניעת שפעת לאחר חשיפה בקרב ילדים מתחת לגיל שנה.⁷

הנתונים לגבי בטיחות מוגבלים, אך ניתן להשתמש באוסלטמיביר או בזנמיביר בנשים הרות או מניקות כאשר התועלת האפשרית עולה על הסיכון, למשל במהלך מגפה. אוסלטמיביר מועדף עבור נשים מניקות.

• At-risk patients include those aged over 65 years or those who have one or more of the following conditions:
  

  • מחלת נשימה כרונית, לרבות אסתמה ומחלת ריאות חסימתית כרונית (COPD).

  • מחלת לב כרונית.

  • מחלת כליות כרונית.

  • מחלת כבד כרונית.

  • מחלה נוירולוגית כרונית.

  • דיכוי חיסוני.

  • סוכרת.

  • הריון.

מעקב

יש לשקול מעקב לאחר כשבוע (במיוחד אצל אנשים שבריריים), כדי לוודא שהתסמינים משתפרים ולשלול התפתחות של סיבוכים משניים.

הנחו את האדם לפנות בדחיפות לקבלת טיפול רפואי אם מתפתחים אצלו קוצר נשימה או כאב בחזה שמחמיר בנשימה, או אם הוא מתחיל להשתעל דם.

קבעו פגישת מעקב אם אין שיפור לאחר שבוע (כלומר, אם המטופלים עדיין חולים באופן משמעותי) או אם מצבם מחמיר.

יש לפנות לקבלת עזרה ביתר קלות אם אתם מטפלים בילד צעיר או בתינוק שחולים בשפעת, מכיוון שילדים אינם יכולים לתאר במדויק את התסמינים שלהם.

סיבוכים של שפעת¹

• נשימתי:

  • ברונכיטיס חריפה.

  • Exacerbations of אסתמה ו מחלת ריאות חסימתית כרונית.

  • דלקת אוזניים.

  • דלקת ריאות (secondary bacterial infection, particularly סטפילוקוקוס אאורוס, או זיהום נגיפי ראשוני.

  • סינוסיטיס.

• סיבוכים שאינם קשורים למערכת הנשימה:

  • Cardiac complications: מיוקרדיטיס, דלקת קרום הלב, החמרה של מחלת לב קיימת.

  • פרכוסים חום.

  • Myalgia, myositis and רבדומיוליזיס.

  • Neurological: תסמונת ריי, encephalomyelitis, transverse myelitis, תסמונת גיאן־בארה, aseptic meningitis, and דלקת מוח.

  • תסמונת הלם רעיל.

• היריון:

  • נשים ועובריהן נמצאים בסיכון גבוה לתחלואה ולתמותה.

  • It can cause לידה מוקדמת and low birth weight.

  • הסיכון הגבוה ביותר לתחלואה הוא בשליש השלישי.

תחזית²

ההערכות לגבי מקרי המוות העודפים בחורף שניתן לייחס לשפעת נעות מפחות מ־1,000 (בשנים 2005–2006, 2006–2007 ו־2008–2009) ועד ליותר מ־20,000 (בשנים 2014–2015 ו־2017–2018).

הסיכון לחלות במחלה קשה בעקבות שפעת גבוה יותר בקרב תינוקות מתחת לגיל 6 חודשים, אנשים מבוגרים ואנשים עם מחלות רקע (כגון מחלות בדרכי הנשימה או מחלות לב, מצבים נוירולוגיים כרוניים או דיכוי חיסוני), וכן בקרב נשים בהיריון.

שפעת במהלך ההיריון עשויה להיות קשורה גם לתמותה סביב הלידה, ללידה מוקדמת, לגודל קטן יותר של היילוד ולמשקל לידה נמוך יותר.

בדרך כלל, לשפעת עונתית (H3N2) יש השפעה רבה יותר על שיעורי התמותה בקרב קשישים, ואילו H1N1 נוטה להשפיע על ילדים ומבוגרים צעירים.⁹

מניעת שפעת

ראה גם את הנפרד חיסון נגד שפעת מאמר.

טיפול מונע לאחר חשיפה⁷

יש להציע טיפול מונע לאחר חשיפה לאדם עם תסמינים דמויי שפעת, המתגורר באותו משק בית או באותה מסגרת מגורים, כאשר נגיף השפעת נפוץ, לאנשי קשר המשתייכים לקבוצת סיכון ואינם מוגנים במידה מספקת באמצעות חיסון (בשל הידבקות בזן אחר הנפוץ באותה עת או חשיפה בתוך 14 ימים ממועד החיסון). ניתן לשקול טיפול מונע בתרופות אנטי־ויראליות לאוכלוסיות מסוימות המועדות להתפרצויות מקומיות (כגון דיירים בבתי אבות, אסירים או עצורים), ללא קשר למצב החיסון.

יש להתחיל טיפול מונע בהקדם האפשרי לאחר החשיפה, רצוי בתוך 48 שעות במקרה של אוסלטמיביר ובתוך 36 שעות במקרה של זנמיביר בשאיפה. התחלת הטיפול לאחר פרקי זמן אלה אינה מאושרת, ויש לפנות לקבלת ייעוץ ממומחה.

למטופלים בקבוצת סיכון (לרבות נשים בהיריון, אך למעט מטופלים עם דיכוי חיסוני חמור וילדים מתחת לגיל 5), יש להציע אוסלטמיביר כטיפול קו ראשון, ללא קשר לסיכון לעמידות של הזן הנפוץ או של הזן שבודד במקרה. לגבי נשים בהיריון העומדות בקריטריונים נוספים המחייבים מתן זנמיביר כטיפול קו ראשון, יש לדון בטיפול עם מומחה מקומי למחלות זיהומיות. למטופלים שנחשפו לזן שיש חשד או אישור לעמידותו לאוסלטמיביר, יש להציע זנמיביר בשאיפה.

למטופלים עם דיכוי חיסוני חמור (למעט ילדים מתחת לגיל 5), יש להציע אוסלטמיביר אם הסיכון לעמידות לאוסלטמיביר נמוך. עם זאת, אם הסיכון לעמידות לאוסלטמיביר גבוה, בין אם יש חשד לעמידות ובין אם היא אושרה, יש להציע זנמיביר בשאיפה. למטופלים בסיכון מוגבר לעמידות לאוסלטמיביר שאינם יכולים להשתמש בזנמיביר בשאיפה (עקב מחלת נשימה חמורה קיימת או חוסר יכולת להשתמש במכשיר), יש להציע אוסלטמיביר ולהנחות אותם לפנות לקבלת טיפול רפואי מיידי אם יופיעו בהמשך תסמינים. למטופלים שנחשפו לשפעת החשודה כעמידה לאוסלטמיביר או שאושרה כעמידה, ואינם יכולים להשתמש בזנמיביר בשאיפה, יש לפנות לקבלת ייעוץ מומחה ולעקוב אחריהם מקרוב לאיתור תסמינים דמויי שפעת, תוך היערכות למתן טיפול מהיר אם יופיעו תסמינים.

לילדים מתחת לגיל 5 המשתייכים לקבוצת סיכון (לרבות ילדים עם דיכוי חיסוני חמור), יש להציע אוסלטמיביר כטיפול קו ראשון, ללא קשר לסיכון לעמידות של זן השפעת הנפוץ או של הזן שזוהה במקרה המדד. עם זאת, אם הילד נחשף לשפעת שיש חשד או אישור לכך שהיא עמידה לאוסלטמיביר, יש לעקוב מקרוב אחר הופעת תסמינים דמויי שפעת ולהתחיל בטיפול בהקדם אם מופיעים תסמינים. אם הילד סובל מדיכוי חיסוני חמור, יש לפנות לייעוץ מומחה.