שעורה כלואה

מילים נרדפות: ציסטה מייבומית, ציסטה טרסלית

רקע

כלזיון, או ציסטה מייבומית, הוא מוקד של דלקת גרנולומטוטית בעפעף, הנגרמת מחסימה של בלוטת מייבומיאן (או בלוטת טרסל).¹

בלוטות מייבומיאן הן בלוטות חלב שעברו שינוי, הממוקמות בלוחות הטרסליים של העפעפיים העליונים והתחתונים. (הלוחות הטרסליים הם שתי רצועות מוארכות וקשיחות יחסית של רקמת חיבור סיבית, המהוות את המבנה התומך של העפעף.)

בכל עפעף יש כ־20–25 בלוטות מייבומיאניות, המסודרות בשורות אנכיות ומתנקזות בשולי העפעף. תפקידן להפריש מייבום, המרכיב השומני של שכבת הדמעות. מייבום הוא תערובת מורכבת של שומנים, השונה באופן משמעותי מסבום.² Without it the tear film would evaporate and run off too quickly to protect the eye adequately.

כלזיון נגרם מחסימה לא זיהומית של ניקוז הבלוטה, הגורמת לדליפת מייבום אל הרקמות הרכות של העפעף. בעקבות זאת מתפתחת תגובה דלקתית משנית וממוקדת. הפרעות הגורמות למייבום סמיך באופן חריג מגבירות את הנטייה להתפתחות כלזיונים, ולכן הם עשויים להופיע במספר מוקדים או לחזור שוב.

עין עם כלזיון בעפעף העליון

הצגה בגודל גדול יותר

כלזיון אינו זיהומי, בניגוד לשעורה פנימית ולשעורה חיצונית. שעורה היא זיהום חריף (בדרך כלל סטפילוקוקלי) של העפעף. ישנם שני סוגים, ושניהם מכונים (באופן מבלבל) שעורה; עם זאת, הם שונים זה מזה:

• שעורה פנימית – כאשר בלוטת המייבומיאן מזדהמת ונוצר מורסה. מצב זה מתרחש לעיתים רחוקות בלבד.

• שעורה חיצונית (זיהום חריף של זקיק הריסים ± בלוטת החלב הנלווית אליו, בלוטת זייס או מול). המונח „שעורה” משמש לעיתים קרובות באופן ספציפי יותר לתיאור שעורה חיצונית.

For other eyelid problems, see the separate מחלות הפוגעות בחלק החיצוני של העין מאמר.

אפידמיולוגיה

• כלזיונים הם הגושים הנפוצים ביותר בעפעפיים.³

• הם יכולים להופיע בכל גיל.

• גורמי סיכון כוללים:¹
  

  • Chronic blepharitis

  • רוזציאה

  • דרמטיטיס סבוראי

  • הריון

  • סוכרת

  
  Rare associations include:
  

  • היפרליפידמיה

  • לישמניאזיס

  • שחפת

  • Immune deficiencies

  • זיהומים ויראליים

הצגה¹

שעורה כלואה

• כלזיון מופיע כנגע מוצק ועגול למדי, ההולך וגדל בהדרגה, בעפעף העליון (השכיח יותר) או התחתון, וקוטרו בדרך כלל 2–8 מ״מ. גודלו עשוי להשתנות מיום ליום.

• ייתכן שבהתחלה האזור יהיה מעט רגיש עקב התגובה הדלקתית, אך הרגישות חולפת במהירות, ובסופו של דבר הטיפול אינו כואב.

• ייתכנו מספר נגעים, והם עשויים להופיע בשתי העיניים. מספר נגעים עשויים להיראות יותר כמו נפיחות מפושטת של העפעף.

• הפיכת העפעף חושפת גוש מוגדר, שאינו נייד, עגול וצהבהב. אם הכלזיון צמח דרך לוחית הטרסוס והלחמית הטרסלית, עלולה להיווצר גרנולומה פוליפואידית, הנראית בעת הפיכת העפעף. לא אמורים להתלוות לכך כיב, דימום, טלנגיאקטזיה, רגישות או הפרשה.¹

• לעיתים, כלזיון בעפעף העליון עלול ללחוץ על הקרנית, ובכך לגרום לאסטיגמציה ולטשטוש הראייה.

• כלזיון מתנקז בדרך כלל דרך המשטח הפנימי של העפעף או נספג מעצמו בתוך 2–8 שבועות. כלזיון גדול עלול ללחוץ על הקרנית ולגרום לטשטוש קל בראייה.

שעורה פנימית

זוהי נפיחות רגישה למגע בתוך לוחית הטרסוס, ההולכת וגדלה בהדרגה ועשויה בסופו של דבר להתנקז קדימה (דרך העור) או אחורה (דרך הלחמית).

אבחון

האבחנה היא קלינית. לעיתים קשה להבחין בין כלזיון לבין שעורה פנימית או חיצונית.

במהלך היומיים הראשונים, ייתכן שלא ניתן יהיה להבחין קלינית בין שלושת המצבים: בתחילה, שני המצבים גורמים לאודם ולבצקת בעפעף, לנפיחות ולכאב. בתחילה הנפיחות מפושטת ולעיתים עלולה להיות חמורה עד כדי סגירה מוחלטת של העין.

• כלזיון ושעורה חיצונית הם מצבים שכיחים; שעורה פנימית נדירה.

• כלזיון משובץ בלוח הטרסלי; בהיעדר זיהום, העור שמעליו נייד בחופשיות. הוא אינו רגיש למגע, בניגוד לשעורה.

• בתוך יום עד יומיים, כלזיון הופך לגוש קטן ולא רגיש במרכז העפעף, בעוד ששעורה חיצונית נותרת כואבת ומתמקדת בשולי העפעף.

• כלזיון גורם בדרך כלל לנפיחות צהבהבה הנראית בצדו הפנימי של העפעף. בשעורה חיצונית מתפתחת פוסטולה קטנה וצהבהבה בבסיס הריס, המוקפת באודם, בהתקשות ובבצקת מפושטת.

• התסמינים של שעורה פנימית זהים לאלה של כלזיון, אך מלווים בכאב, באדמומיות ובבצקת חמורים יותר. הדלקת עלולה להיות חמורה, ולעיתים מלווה בחום או בצמרמורות. לעיתים מתרחש ניקוז ספונטני, בצד הלחמית.

אבחנה מבדלת⁴

זיהומים

• Internal hordeolum.

• External hordeolum.

• צלוליטיס ארובתית או קדם־מחיצתית.

• מוקדם הרפס זוסטר.

• Herpes simplex.

• Chalazion or hordeolum near the inner canthus of the lower eyelid must be differentiated from דקריוציסטיטיס וקנליקוליטיס. המיקום שבו ההתקשות והרגישות הן המרביות הוא בעפעף במקרה של כלזיון, סמוך לצד האף במקרה של דקריוציסטיטיס, ומעל לפונקטום במקרה של קנליקוליטיס.

שעורות כרוניות שאינן מגיבות לטיפול מחייבות ביצוע ביופסיה כדי לשלול גידול בעפעף.

גידולים¹

• קרצינומה של בלוטת החלב עלולה להיראות כמו כלזיון חוזר.

• קרצינומת תאי בסיס.

• קרצינומה של תאי קשקש.⁵

• מלנומה.

• גידול תאי מרקל (נדיר).

• גידול בשק הדמעות (יש להביא זאת בחשבון במקרה של נפיחות מעל לזווית העין הפנימית).

חקירות

במקרים של כלזיון חוזר או לא טיפוסי יש לבצע בדיקה היסטולוגית.

מחלות נלוות

• בלפריטיס

• Acne rosacea

• דרמטיטיס סבוראי

ניהול¹

שעורה כלואה

כלזיונים עשויים לחלוף מעצמם. ניתן לסייע לתהליך באמצעות שיפור זרימת ההפרשות מבלוטות המייבומיאן:

• הניחו קומפרסים חמים לפחות פעמיים ביום, כדי לחמם ולרכך את ההפרשות. אפשר להשתמש בפדים מכותנה שהושרו במים חמים ולהניח אותם למשך כ־10 דקות.

• עסו את העפעפיים כדי לסחוט החוצה את ההפרשות (בתנועה כלפי מטה על העפעף העליון ובתנועה כלפי מעלה על העפעף התחתון). עשו זאת באצבעות נקיות או במקלוני צמר גפן.

• אם יש דלקת עפעפיים נלווית, סיימו בניקוי שולי העפעף: העבירו את מקלוני הצמר לאורך שולי העפעף ונקו את פתחי הבלוטות. מומלץ להשתמש במקלוני צמר גפן טבולים בתמיסה ביחס של 9:1 בין מים לשמפו לתינוקות.

הסבירו למטופלים שההחלמה אורכת לעיתים זמן, ושייתכן שיהיה צורך בטיפול קבוע בעפעפיים באמצעות קומפרסים חמים במשך כמה שבועות.

ניתן להשאיר ציסטה קטנה שאינה גורמת לתסמינים ללא טיפול, בבטחה. כלזיון פשוט אינו מצריך טיפול באנטיביוטיקה, גם אם הוא גדול מאוד.

חלק מהנגעים הולכים וגדלים, וטכניקות פשוטות להיגיינת העפעפיים אינן מועילות. שקלו להפנות מטופלים עם נגעים מטרידים ליחידת העיניים, שבה ניתן לבצע בין היתר:

• מדובר בניתוח קטן, המתבצע בדרך כלל בהרדמה מקומית. הופכים את העפעף החוצה ומהדקים אותו, ואז מבצעים חתך בציסטה. מגרדים את תוכנה דרך לוחית הטרסוס. נרשם טיפול קצר בכלורמפניקול לעיניים (ארבע פעמים ביום במשך שבוע). בדרך כלל אין צורך במעקב. העפעף עשוי להישאר נפוח וחבול במשך כשבוע לאחר מכן.

• לעיתים ניתן לטפל בכלזיון באמצעות הזרקת טריאמצינולון בלבד.⁶ This is reserved for softer, smaller lesions and is sometimes the preferred option in children. Multiple chalazia can be treated at the same time. The lesion regresses about 1-2 weeks after injection. This treatment is contra-indicated where there is co-existing infection. The success rate is about 75%.

• ניתן לטפל בנגעים גדולים או מרובים הן באמצעות גרידה והן באמצעות הזרקת סטרואידים לבסיס האזור שעבר גרידה.

• שעורות כרוניות (במיוחד כאלה הקשורות לרוזציאה או לדלקת עור סבוראית) עשויות להפיק תועלת מטיפול באנטיביוטיקה מערכתית (למשל, דוקסיציקלין 50 מ״ג פעם ביום במשך שלושה חודשים, או לימציקלין 408 מ״ג פעם ביום במשך שלושה חודשים לפחות).

יש לבצע ביופסיה לצורך בדיקה היסטולוגית בנגעים שחוזרים באותו אתר.

שעורה פנימית

יש מעט ראיות לגבי הטיפול המיטבי בשעורה פנימית.⁷ Common practice is to treat the acute infection first. Curetting then follows when necessary. Consider a week's course of chloramphenicol ointment (qds) or fucithalmic ointment (bd). Some advocate oral antibiotics for an internal hordeolum.

If there is associated צלוליטיס (קדם־מחיצתי או ארובתי), המטופל יזדקק לאנטיביוטיקה דרך הפה (למשל, פלוקלוקסצילין 500 מ״ג ארבע פעמים ביום למשך שבוע ומטרונידזול 400 מ״ג שלוש פעמים ביום למשך שבוע) ולמעקב של רופא עיניים.

הפניה

אם קיים חשד לצלוליטיס ארובתית נלווית, יש לדאוג לאשפוז דחוף בבית חולים לצורך הערכה וטיפול.

אם קיים חשד לממאירות, יש להפנות בדחיפות להערכה אצל מומחה, לביופסיה (במידת הצורך) ולטיפול הנדרש.

אם המצב מתמשך או חוזר, גורם לאסטיגמציה משמעותית, אינו מקובל מבחינה קוסמטית, או שקיימת אי־ודאות לגבי האבחנה, יש להפנות לרופא עיניים להמשך טיפול. רופא עיניים עשוי לשקול חתך וגרידה, במקרים המתאימים, או הזרקה תוך־נגעית של סטרואיד (שעשויה להיות עדיפה בילדים). בנגעים חוזרים, ייתכן שתידרש ביופסיה כדי לשלול קרצינומה של בלוטת המייבומיאן.

יש להפנות ילדים צעירים לבדיקה רפואית גם בסף נמוך, במיוחד כשמדובר בכלזיונים גדולים (קיים סיכון לעין עצלה) או כשיש זיהום נלווה.

סיבוכים¹

סיבוכים חמורים הם נדירים. כלזיונים גדולים עלולים לגרום לאסטיגמציה עקב לחץ על הקרנית (ראו „הסתמנות” לעיל) או לגרום לפטוזיס מכני.

Secondary infection may occur. If the infection spreads to other ocular glands or neighbouring tissues this may lead to periorbital or צלוליטיס אורביטלי.

סיבוכים של הסרה בניתוח הם נדירים, אך עשויים לכלול:

• דימום.

• זיהום.

• (לעיתים נדירות) פגיעה בתעלת הדמעות וניקוב גלגל העין.

הבעיה הנפוצה ביותר היא הישנות של כלזיון.

תחזית¹

רוב המקרים חולפים מעצמם או באמצעות טיפול שמרני, אם כי ההחלמה עשויה להימשך שבועות או חודשים. הישנות שכיחה יותר בקרב אנשים עם גורמי סיכון (ראו לעיל).

ד"ר מרי לות' היא מחברת או המחברת המקורית של עלון זה.