בעיות התנהגות נפוצות אצל ילדים

בעיות התנהגות אצל ילדים יכולות להיות מסווגות באופן מועיל להפרעות פסיכוסוציאליות, הפרעות הרגלים, הפרעות חרדה, התנהגות מפריעה ובעיות שינה.

בעיות התנהגות אצל ילדים הן יחסית נפוצות. בעיות כאלה לעיתים קרובות משקפות את הלחצים החברתיים של הילד, הסביבה והמצב ההתפתחותי. למרות שרוב בעיות ההתנהגות הן זמניות, חלקן עשויות להימשך או להיות סימפטום להפרעות נוירו-התפתחותיות או מצב רפואי בסיסי. ניהול ראשוני של בעיות התנהגות כולל לעיתים קרובות עזרה להורים ללמוד אסטרטגיות התנהגות יעילות לקידום התנהגויות רצויות אצל ילדיהם¹ .

הפרעות פסיכוסוציאליות

אלה עשויים להתבטא כהפרעה ב:

• רגשות - לדוגמה, חרדה או דיכאון.

• התנהגות - לדוגמה, תוקפנות.

• תפקוד פיזי - לדוגמה, הפרעות פסיכוגניות.

• ביצועים מנטליים - לדוגמה, בעיות בבית הספר.

טווח זה של הפרעות עשוי להיגרם על ידי מספר גורמים כגון סגנון הורות שאינו עקבי או סותר, בעיות משפחתיות או נישואין, התעללות או הזנחת ילדים, פינוק יתר, פציעה או מחלה כרונית, פרידה או אבל^{2 3} .

בעיות ההתנהגות של הילד הן לעיתים קרובות רב-גורמיות והאופן שבו הן מתבטאות עשוי להיות מושפע ממגוון גורמים כולל שלב התפתחותי, מזג, יכולות התמודדות והסתגלות של המשפחה וטבע ומשך הלחץ. באופן כללי, גורמי לחץ כרוניים קשים יותר להתמודדות מאשר אירועים מלחיצים מבודדים.

ילדים לא תמיד מראים את תגובותיהם לאירועים באופן מיידי, אם כי הן עשויות להופיע מאוחר יותר. הכוונה מקדימה יכולה להיות מועילה להורים ולילדים בכך שההורים יכולים לנסות להכין את הילדים מראש לאירועים שעלולים להיות טראומטיים - למשל, ניתוח אלקטיבי או פרידה. יש לאפשר לילדים להביע את פחדיהם וחרדותיהם האמיתיים לגבי אירועים מתקרבים.

במצבי לחץ, ילדים צעירים נוטים להגיב עם תפקודים פיזיולוגיים לקויים כמו הפרעות באכילה ובשינה⁴ . ילדים גדולים יותר עשויים להראות הפרעות ביחסים עם חברים ומשפחה, ביצועים ירודים בבית הספר, נסיגה התנהגותית לשלב התפתחותי מוקדם יותר והתפתחות של הפרעות פסיכולוגיות ספציפיות כמו פוביה או מחלה פסיכוסומטית^{5 6} .

יכול להיות קשה להעריך האם ההתנהגות של ילדים כאלה היא נורמלית או בעייתית מספיק כדי לדרוש התערבות. יש לקחת בחשבון את התדירות, המגוון והעוצמה של התסמינים ואת המידה שבה הם גורמים לפגיעה.

הפרעות הרגל⁷

אלה כוללים מגוון תופעות שניתן לתאר כמפחיתות מתח.

כל הילדים יציגו בשלב התפתחותי כלשהו התנהגויות חוזרות, אך האם ניתן לראות בהן כהפרעות תלוי בתדירותן והתמדתן ובהשפעתן על התפקוד הפיזי, הרגשי והחברתי. התנהגויות הרגל אלו עשויות להיווצר במקור מתנועות מכוונות שהופכות לחוזרות ואז משולבות בהתנהגות הרגילה של הילד. חלק מההרגלים נוצרים כחיקוי להתנהגות מבוגרים. הרגלים אחרים כמו משיכת שיער או חבטת ראש מתפתחים כאמצעי לספק קלט חושי ונחמה כשהילד לבד.

• מציצת אצבע - זה די נורמלי בגיל הינקות המוקדם. אם זה נמשך, זה עשוי להפריע ליישור השיניים המתפתחות. זהו התנהגות מנחמת וההורים צריכים לנסות להתעלם ממנה תוך מתן עידוד וביטחון לגבי היבטים אחרים של פעילויות הילד.

• טיקים - אלו תנועות חוזרות של קבוצות שרירים שמפחיתות מתח הנובע ממצבים פיזיים ורגשיים, כאשר הראש, הצוואר והידיים מעורבים בתדירות הגבוהה ביותר. קשה לילד עם טיק לעכב אותו ליותר מתקופה קצרה. לחץ מצד ההורים עשוי להחמיר אותו, בעוד שהתעלמות מהטיק יכולה להפחית אותו. ניתן להבחין בין טיקים לדיסטוניות ותנועות דיסקינטיות על ידי היעדרם במהלך השינה.

• גמגום - זה לא הרגל שמפחית מתח. זה מופיע ב-5% מהילדים כשהם לומדים לדבר. כ-20% מהם שומרים על הגמגום גם בבגרותם. זה נפוץ יותר אצל בנים מאשר אצל בנות. בתחילה, עדיף להתעלם מהבעיה מכיוון שרוב המקרים ייפתרו באופן ספונטני. אם הדיבור הלא שוטף נמשך וגורם לדאגה, יש לפנות לקלינאי תקשורת.

הפרעות חרדה

חרדה ופחד הם חלק מהתפתחות נורמלית; עם זאת, כאשר הם מתמשכים והופכים למוכללים, הם יכולים להתפתח למצבים המגבילים חברתית ודורשים התערבות.

כ-6-7% מהילדים עשויים לפתח הפרעות חרדה, ומתוכם, 1/3 עשויים להיות חרדתיים יתר על המידה בעוד 1/3 עשויים לסבול מפוביה כלשהי⁸ .

הפרעת חרדה כללית, פוביה חברתית שמתחילה בילדות, הפרעת חרדת פרידה, הפרעה טורדנית-כפייתית ופוביה מתבטאות בחרדה מפושטת או ספציפית הנגרמת באופן צפוי על ידי מצבים מסוימים⁹ .

פוביית בית ספר מתרחשת ב-1-5% מהילדים ויש קשר חזק עם חרדה ודיכאון¹⁰ . ניהול המצב נעשה על ידי טיפול במצב הפסיכיאטרי הבסיסי, טיפול משפחתי, הכשרת הורים ושיתוף פעולה עם בית הספר על מנת לחקור סיבות אפשריות לסירוב ולנהל משא ומתן על חזרה. טיפולים התנהגותיים וקוגניטיביים מראים הבטחה, אם כי רוב הניסויים המבוססים על ראיות כוללים ילדים עם בעיות בריאות נפשית ולא את האוכלוסייה הכללית של מסרבי בית הספר כשלעצמם. יש צורך במחקר נוסף בתחום זה¹¹ .

התנהגות מפריעה

כעס, עצבנות ותוקפנות הם בין הסיבות הנפוצות ביותר להפניות לבריאות הנפש של ילדים. שני סוגים של התערבויות התנהגותיות לבעיות התנהגות אלו, הכשרת ניהול הורים וטיפול קוגניטיבי התנהגותי, הוכחו כיעילים^{12 13} . טיפולים קוגניטיביים-התנהגותיים מבוססי מדיה עשויים, במקרים מסוימים, להיות מספיקים כדי לחולל שינויים משמעותיים קליניים בהתנהגות של ילד¹⁴ .

בעיות התנהגות רבות אצל ילדים הן כנראה לא רצויות אך מהוות תופעה נורמלית בשלב מוקדם של ההתפתחות, ויכולות להיחשב פתולוגיות כאשר הן מופיעות בגיל מאוחר יותר. אצל הילד הצעיר, התנהגויות רבות כמו עצירת נשימה או התקפי זעם הן כנראה תוצאה של כעס ותסכול מחוסר היכולת שלהם לשלוט בסביבתם. במצבים כאלה, חכם מצד ההורים להימנע מתגובה עונשית ואם אפשר, לצאת מהחדר. סביר להניח שהילד יפחד מעוצמת ההתנהגות שלו ויזדקק לנחמה ולהרגעה. בעוד שמקרים בודדים של גניבה או שקר הם תופעות נורמליות של התפתחות מוקדמת, הם עשויים לדרוש התערבות אם הם נמשכים. היעדרות מבית הספר, הצתה, התנהגות אנטי-חברתית ותוקפנות לא צריכים להיחשב כתכונות התפתחותיות נורמליות.

הפרעת קשב וריכוז מאופיין ביכולת ירודה להתרכז במשימות (למשל, עושה טעויות רשלניות, נמנע ממאמץ מנטלי ממושך), פעילות יתר מוטורית (למשל, מתנועע, מתקשה לשחק בשקט) ואימפולסיביות (למשל, פולט תשובות, מפריע לאחרים). כדי לאבחן את המצב, הוא חייב להיות ניכר לפני גיל 7, נוכח במשך יותר מ-6 חודשים, נראה הן בבית והן בבית הספר ומפריע לתפקוד הילד¹⁵ . המצב מאובחן ב-3-7% מהילדים בגיל בית ספר¹⁶ . מתילפנידאט (ניתן להתחיל רק על ידי מומחים) הוא תרופה ממריצה שמספקת הפחתה בתסמינים, לפחות בטווח הקצר¹⁷ . שינוי התנהגותי ומשוב עצבי הם הטיפולים הלא-תרופתיים עם הבסיס הראייתי הרחב ביותר^{18 19 20} . הוצעו התערבויות תזונתיות שונות, מהן הוספת חומצות שומן חיוניות זוכה לתמיכה הרחבה ביותר²¹ .

בעיות שינה

הפרעות שינה יכולות להיות מוגדרות כשינה יותר או פחות מהמתאים לגיל הילד. בגיל 1-3 חודשים, השינה הארוכה ביותר ביום צריכה להיות בין חצות לבוקר. שינה רצופה בלילה היא אבן דרך התפתחותית, אך בגיל שנה, 30% מהילדים עדיין עשויים להתעורר בלילה. דפוסי שינה יציבים עשויים לא להופיע עד גיל 5, אך גורמים הוריים או סביבתיים יכולים לעודד את התפתחות הקצב הצירקדי. ראו את הנפרד בעיות שינה אצל ילדים מאמר.